<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יונתן סתם חבירו של רבי יאשיה</h1>
<h2>דף עד.</h2>
גרסינן בנדרים פרק נערה המאורסה [ע"ד ע"א] שומרת יבם בין יבם אחד בין שני יבמין רבי אליעזר אומר יפר. רבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים. ר"ע אומר לא לאחד ולא לשנים א"ר אליעזר קל וחומר אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מפר, אשה שהקנו לה מן השמים אינו דין שיפר. א"כ עקיבא לא אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים רשות בה, תאמר באשה שהקנו לו מן השמים שיש לאחרים רשות בה. אמר לו רבי יהושע עקיבא דבריך בשני יבמין. מה שאתה משיב על יבם אחד. אמר לו אין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה לאישה. ומוקמינן לפלוגתייהו בגמרא כגון שעשה בה מאמר. ורבי אליעזר סבר לה כבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור. ורבי יהושע הני מילי בחד יבם אבל בשני יבמין לא. ור"ע סבר אפילו ע"י מאמר נמי לא יפר משום דאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה [ע"ה ע"א]. ודייק רב אשי מלישנא דמתניתין דאמר ר"ע שאין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה. וכדמוקי רב אמי פלוגתייהו כשעשה בה מאמר. ואפילו הכי פליג רבי עקיבא ואמר דמאמר לא אלים לשוויה כארוסה.
מיהו בביאה גרועה כולי עלמא לא פליגי דודאי מיפר אפילו בלא שותפות. דכיון דבא עליה הרי היא כאשתו. דכיון דאין אחר ביאה כלום שאינה צריכה חליצה, פשיטא שמגרשה בגט. וכן נמי (מסרה) [מסתברא] דיפה כח ביאה גרועה לחודה ממאמר. דמאמר איכא למ"ד דאע"ג דקונה קנין גמור מפריח זיקת יבמין וחל עליו זיקת אירוסין. כדאיתא בפרק ארבעה אחין [יבמות כ"ט ע"ב] בבעיא דרבה מאמר אירוסין עושה או נישואין עושה. וכיון דאלימא ביאה גרועה שצריכה גט מן התורה ואינה צריכה חליצה אפילו מדבריהן. ורב סבר דאפילו מן האירוסין קנה לכל כאילו כנסה מדעת. אם כן אף להפר נדרים קנה כמו לתרומה היאך נוכל לומר קנה לכל ואפילו לרבי יוחנן לימא קנה לכל חוץ מלהשקותה. ועוד כיון דרב סבר דביאה גרועה קונה לכל מגזירת הכתוב, דדרשינן התם [נ"ד ע"א] יבמה יבא עליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון, יבמה יבא עליה בכדרכה לקחה שלא כדרכה ליבמה בעל כרחה, מנין לנו לחלק בביאות הא תנן [נ"ג ע"ב] ולא חלק בין ביאה לביאה. וכי אינו מודה רבי יונתן שאם כנסה לדעת שאינה שותה משום מיעוטא דשומרת יבם כיון דטעמיה דרבי עקיבא בגמורה לאישה תלוי שממיתין ע"י אירוסין ולא ע"י מאמר. וכי ע"י ביאה גרועה מי לא מודה שמואל דאשתו גמורה היא והבא עליה וכי אין מומתין עליה. ואע"ג דאמר שמואל דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה, ולמיעוטא מאכילת תרומה. י"ל שאם אכלה אינה משלמת דאינה אלא חומרא בעלמא, כדמוכח באע"פ [כתובות נ"ז ע"א] דגרסינן היבם אינו מאכיל בתרומה עשתה ששה חדשים וכו'. וכן נמי משמע בנדרים [ע"ג ע"ב] דגרסינן הבוגרת וששהתה י"ב חדש וכו'. ובגמרא אמר רבה רבי אליעזר ומשנה ראשונה אמרו דבר אחד וכו'. ותו דמסקינן [סמטה כ"ד ע"ב] גבי שומרת יבם הא נמי אשתו גמורה היא. ודוחק לומר תחילת קידושין. דמה תולה בזה כיון דבבא עליה עסקינן.
ובירושלמי דהבא על יבמתו [פ"ו ה"א] גרסינן, קנה ולא חלק בין ביאה לביאה. מה קנה שמואל אמר לא קנה אלא דברים האמורים בפרשה לירש בנכסי המת ולהתיר צרה לשוק. ורבי יוחנן אמר קנה הוא כל הדברים. א"ר יצחק ב"ר אליעזר מה פליגי כשהערה בה. אבל גמר את הביאה כל עמא מודה שקנה הוא כל הדברים. א"ר מתניתא תיפתר שבא עליה והוא בבית אביה. [אבל] בא עליה והיא בבית בעלה מודה שקונה כל הדברים. א"ר יוסה מתניתא אמרה כן כנסה הרי היא כאשתו לכל דבריה. מהו שתאכל בתרומה, רבי בא בשם שמואל נראין הדברים שאם היתה אוכלת בחיי בעלה אוכלת ואם לאו אינה אוכלת. ורבי יוחנן אמר אפילו אם לא אכלה אוכלת. א"ר יוסי אפילו נראית אוכלת. נראה לי דהכי פירושה, דרבי יוחנן ושמואל מפרשי למשנה ראשונה [כתובות נ"ז ע"א]. ורבי יוסי מפרש אפילו נראית מן התורה, כגון ארוסה בלא שהתה בי"ב חודש נמי אוכלת בהך ביאה גרועה. לפי הירושלמי [יבמות פ"ו ה"א] מתניתא מסייעא לשמואל בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן (ש)חרש אינה אוכלת. מתניתא מסייעה לרבי יוחנן בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה [היא אינה אוכלת], מת ונפלה לפני יבם אפילו חרש אוכלת. בזה יפה היבם מכח הבעל שהיבם חרש מאכיל והבעל חרש אינו מאכיל.
ורבי יונתן זה שכתבתי, הוא היה רבי יונתן שהוזכר בכמה ברייתות בימי בן עזאי היה. כדאיתא בפרק בהמה המקשה [חולין ע' ע"ב] א"ר יונתן נומיתי לו לבן עזאי עזאי בהמה בכלל חיה וכו'. ובאבות פרק בן זומא [פ"ד מ"ט], רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. ובברייתא שנקראת אבות דרבי נתן [פ"ל] גרסינן, רבי נתן בן יוסף. ונראה [להגיה] רבי יונתן בן יוסף אומר. כמו שנכתוב אי"ה על הסדר. והכי גרסינן התם רבי יונתן בן יוסף אומר כל המבטל דברי תורה [מעושר סופו לבטלם מעוני וכל המקיים דברי תורה מעוני] סופה לקיימה מעושר. הוא היה אומר תנחומי אבילים וביקור חולים וגמילות חסדים מביאין טובה לעולם. ואם רבי יונתן תנא הוא שהנזכר סתם, הרי מצינו שהוא רבי יונתן בן יוסף שהוזכר בשחיטת חולין פ"ב [ל"א ע"ב] הלכה בנידה שנאנסה וטבלה, דגרסינן התם רבי יונתן בן (יונה) [יוסף] אומר וכבס שנית וטהר וכו'. מיהו לא מצינו עוד משנה שהוזכר בה לא רבי יאשיה ולא רבי יונתן חבירו.
